הגיעה אליי ללא קול…
ללא קול מהכל..
המקום בו גדלה וחונכה לא איפשר לה זאת, או אולי כך בחרה להבין מתוך ההתנהלות ההורית, השקט, הבעות הפנים והגוף.
השורה התחתונה, אסור לה להביע את דעתה, מה היא חושבת ובטח לא מה רוצה.
כך המשיכה לתוך מערכת זוגית שבה בעיקר ריצתה, ולא באמת מצאה מקום לביטוי דעותיה.
כברת דרך שעשתה היא מצאה עצמה לבד, עם תחושת בדידות נוראית,ייאוש ותהום שהיא מבקשת ליפול לתוכה … הגיעה ללא קול….
היה קול ?
הוא היה פנימי, הוא היה כועס, עצוב ובודד. הוא רצה מילה טובה, מגע והוא רצה חופש ומרחב.
אך הקול לאורך כל הדרך זכר כן זכר את מה שאסור, את מה שנחקק ונחרט.
היא ביקשה מזור לעצמה…
לאורך המפגשים היא אט אט הבינה את הקול שבסה”כ ביקש לו מקום ולו הקטן ביותר. תוך כדי תהליך חוויתי והכוונה היא החלה להכיר את עצמה, את מי שהיא, האמת שלה ואת חלקיה.
הזכרון הושרש לה ככ טוב, שבמשך חודשים גם באם קיבלה מהסביבה מילה טובה, פידבק חיובי על יכולותיה, מעשיה היא לא הצליחה לשמוע או לראות אותם.
עם הזמן, מתוך שימת לב ומודעות ממשיכים להופיע הסימנים שמזכירים לה מי היא ומה האמת שלה, וכמו טיפת מים הוא שוקע בתוך הזכרונות שנחרטו לה כמו שורשים באדמה היבשה והסדוקה. וכל פעם מחדש ניתן סימן נוסף, שמתוך מודעות נותן אור אך שוב כמו טיפת מים אחת בתוך שורשים עמוקים של זכרונות ילדות שוקעים באדמה הסדוקה. וכך שוב ושוב, טיפת מים אחת ועוד אחת ובסופו של דבר האדמה הסדוקה הופכת לבוץ. הזכרונות כבר נמצעים בתנועה בבוץ, ואז התנועה מאפשרת שינוי כי היא מודעת יותר ומכירה יותר ויותר בחלקיה.
הזכרונות נפרצים יותר ויותר ומגיע היום שמופיע הסימן הגדול יותר, היום שבו תוך מודעות מלאה היא מצליחה לראות במראה את אותה אישה, מיוחדת, מלאה בכישורים, אורות חיוביים. את אותה אישה שהחלה להשמיע אט אט קול טוב וחיובי . האישה שכעת מבינה וגם משמיעה את הקול, עושה בו שימוש במשך היום וכל יום מחדש.
האישה שמכירה ומאפשרת לאדם אחר להנות מיכולותיה, איכותיה.
האישה שמהווה היום השראה בעבור אחרים.
האישה שמתבוננת במראה ורואה את היופי שלה, את האמת שלה את מי שהיא, את הקול האמיתי שלה. וכן כן, כך היא ממשיכה להשמיע ומתוך מודעות היא פועלת, מתוך ההיכרות החדשה עם עצמה, מדברת את דעותיה ומתוך שלמות ופשטות, מוצאת עצמה שמחה יותר, חשה יותר חופשיה לעשות, לגעת ולבטא את הקול האמיתי שלה.
היא בחרה לזהות ולשנות את חייה, לתת קיום למשהו חדש וטוב, לתת מזור לעצמה, להשמיע את קולה.
