התמודדות עם מחלה

כשהגוף בוגד בנו לפתע

זה יכול להיות אירוע מוחי, התקף לב, טרשת נפוצה, פיברומיאלגיה, סכרת, פרקינסון, פגיעה בעמוד השדרה, קטיעה של איבר, כשל כלייתי, סרטן או כל מחלה אחרת. 

לפעמים זה קורה בבת אחת ולפעמים באופן הדרגתי – לפתע המציאות שהכרנו משתנה, ומה שידענו שאנו מסוגלים לעשות, שגרת החיים שהתרגלנו לחיות, וכל הביטחון שהיה לנו בעתיד לבוא – הכל מתחלף בעננה של חוסר וודאות. אנו נותרים תלויים באוויר כשמרחפות השאלות: איך ייראו חיי? האם אוכל להמשיך לעבוד? איך אוכל לחיות עם המחלה? האם אני רוצה ומוכן לחיות כך? אלו טיפולים אני עומד לעבור? האם אוכל להתמודד עם הכאב הפיזי והנפשי? כמה תיפגע שגרת חיי? האם חיי יתנהלו במחלקות בתי חולים כשאני חלש ותשוש? האם אהיה תלוי באחרים?

התהיות הללו מציפות אותנו רגשית, ממלאות בחששות מההתמודדות ומהחמרה, והגוף שלנו מגיב באופן נפשי ופיזי. יכולתו של הגוף להילחם במחלה פוחתת וכך גם יעילותה של מערכת החיסון.  

ההכרה במחלה מובילה למשבר

המציאות החדשה מציבה בפנינו אתגרים לא פשוטים כשהראשון שבהם הוא לצלוח את השוק וההלם הראשוני.

בתחילה אנו מסרבים להאמין לבשורה – ככל שהמחלה, הצפי להתפתחותה ותסמיניה קשים יותר, כך גדלה ההתכחשות שלנו ושל הסובבים אותנו – אנו עשויים למצוא את עצמנו שואלים: “אולי יש טעות באבחון?”, “אולי קרתה טעות?”, “ייתכן שהדברים אינם חמורים כפי שצופים?”…

העיכול האיטי מגן עלינו ומונע מאיתנו לקרוס נפשית ע”י קבלה הדרגתית של המצב החדש.

בתהליך העיכול לוקחים חלק פעיל ומעורבים הרגשות שלנו. ככל שיהיו לנו יותר קונפליקטים לגבי המצב החדש שהינו עובדה, כך הסבל שלנו מתעצם והתהליך לריפוי הופך לאיטי יותר. ככל שנקבל את העובדות מהר יותר, נוריד את רף המתח ונהיה מסוגלים להסתכל על העובדות בעיניים כאן מתחיל תהליך הריפוי.

עלינו להבין שבידינו הבחירה האם לבחור בסבל או בחיים. כשאנו בוחרים בחיים, אנו בוחרים בריפוי ומתמקדים בו, עצם הבחירה המודעת הזו נוסכת אנרגיה.

הרשו לעצמכם להתאבל – לזמן מה!

ההבנה שהחיים שהכרנו עומדים להשתנות מלווה בצער עמוק וחשוב שניתן מקום ראוי לאבל.

אנו מתבוננים על החיים שחיינו, העבודה בה עבדנו, האופן בו ניהלנו את ביתנו, מערכות היחסים שלנו, הדרך בה שלטנו במציאות חיינו, ואנו מבינים שאנו ניצבים בפני שינוי.

בראש עשויות לחלוף מחשבות ממלאות צער על כך שכבר לא נהיה חזקים כמו פעם, שנחווה נכות, כאב או תסמינים לא נעימים אחרים של המחלה, שנהיה עול על אחרים, שאנשים ירגישו כלפינו רחמים וצער ואפילו שמקומנו בתא המשפחתי עשוי להשתנות.

האבל על החיים שהיו הוא חלק טבעי ובריא בתהליך ההסתגלות למצב החדש. חשוב שנדע להקשיב לרגשות, לקבל אותם, להתבונן בהם בגובה העיניים אך נימנע מליפול למלכודת ולטבוע במרה שחורה.

לא בכדי בחרה היהדות לתחום את האבל בזמנים מוגדרים. רצוי לתת לאבל מקום דרכו נוכל להביע את הכאב ולנקז את יגוננו, אבל חשוב באותה מידה לצמצם את האבלות לזמן מוגדר, כך שבתום הזמן הזה, נחזור לעמוד על רגלינו, עם הפנים קדימה, לאחוז בחיים ולהתפתח למציאות החדשה.

להסתגל לחיים עם המחלה

אחרי ההלם והשוק הראשוניים, אחרי ההתמודדות עם האבל על המציאות הישנה שהייתה, אנו מגיעים למצב של הבנה וקבלה – קיימת כעת מציאות חדשה!

האם נוכל להתמודד עם מצב חדש שמעמיד אותנו בפני מגבלות, מכאובים וסבל כבד?

“אין לך דבר בעולם שעשוי לעזור לאדם להתגבר אף על הגרוע מכל, כמו הידיעה שיש פשר לחייו.” – כך רושם ויקטור פראנקל, בספרו המופלא “האדם מחפש משמעות”.

הספר מתאר בתחילתו את תנאי המחייה המזוויעים במחנה הריכוז, את החולי, המוות, עבודת הפרך וההתעמרות של הנאצים. ריח המוות ריחף באוויר, אנשים נלחמו אחד בשני על פרוסת לחם, תנאי התברואה היו תת תנאים, ואז מעלה פראנקל את התהייה כיצד שרדו שם היהודים? כיצד בן אנוש יכול להתקיים בתנאים שכאלו? תשובתו היא חד משמעית – רק מי שמצא משמעות בקיומו, הצליח לשרוד את התופת. אדם אחד חי למען קידוש השם, אחר מצא משמעות באהובתו שקיווה לפגוש, אם פיללה לפגוש את בנה ומישהו קם כל בוקר כי העכבר בו טיפל ואותו האכיל, היה זקוק לו.

אם נצליח למצוא משמעות במצב החדש, נוכל להשיב את תחושת השליטה ולצלוח כל קושי שהמחלה מציבה בפנינו. אנו נתרגל לשגרה שהמחלה מכתיבה: מגבלות על פעילות, מאכלים אסורים, שגרת טיפולים ובדיקות, ביקורים ואשפוזים בבתי חולים וכד’. נסתגל לתסמינים של המחלה והטיפול בה: הכאבים, הבחילות, נדודי השינה, העייפות וכד’.

הקיפו את עצמכם בכל מעגל תמיכה אפשרי   

חשוב למצוא סביבה תומכת ככל האפשר, שתהא חלק מההתמודדות שלכם עם המחלה, תסייע לכם להתרגל למצב החדש ותספק לכם משענת ברגעים קשים. לא פעם גם הצוות הרפואי, האחיות והמטפלים, מהווים גורם תומך, אוזן קשבת ומחזקת.

שתפו בכל אשר על ליבכם, דברו על מה שמטריד אתכם, מה מפחיד אתכם, למה אתם מתגעגעים, השיחה פורקת מתחים ומרגיעה את הנפש.

חשוב שנציף רגשות שעולים בנו, פריקת הרגשות משחררת את הגוף ומקלה עליו . הרגשות מצטברים ומשפיעים על האזור שמתחת לסרעפת במרכז הגוף  (מייצגים את אלמנט המים). זו הסיבה למשל שבגללה אנשים במשבר עשויים לסבול מגזים, בחילות, צורך להקיא, עצירות, שלשולים וכאבי בטן.

כאשר אתם מרגישים שאינכם מסוגלים להתמודד עם זה

לפעמים המצב בלתי אפשרי עבורנו, אנו לא מסוגלים להתמודד עם המחלה והשלכותיה ומוצאים את עצמנו במצב קשה. לפני שאנו קורסים ומאבדים כל תקווה, חשוב שנושיט יד לקבלת עזרה מקצועית.

אם אתם מזהים את עצמכם באחד מהמצבים הבאים, חשוב לפנות לעזרה:

• האם אתם מרגישים שאתם שוקעים בדיכאון?
• האם עוברות בראשכם מחשבות אובדניות?
• האם אתם מתקשים לתפקד ביום יום? האם אינכם מצליחים לצאת מהמיטה?
• האם אתם מזניחים את עצמכם?
• האם אתם חסרי בהירות מחשבה, אפטיים, חסרי מוטיבציה ורצון לעשייה – תנועה?

חשוב שתדעו שיש דרך למצוא משמעות חדשה ולצמוח מהמשבר שהחולי מביא, באמצעות עזרה מקצועית. התבוננות בריאה בחיים והיעזרות בכלים טיפוליים שיקלו על המצוקות שלכם, יפחיתו עומסים נפשיים ויחזקו את יכולתו של הגוף לרפא את עצמו.

מרכז שדה – אתכם ברגעים הקשים

עדית שדה, מסייעת כבר מעל 27 שנים בהתמודדות אפקטיבית עם מחלות.

שיטת הטיפול שפיתחה משלבת מגע לחיזוק הגוף ועבודה רגשית באמצעות שיח המאתר קשיים שמובילים לספקות, כשלים מחשבתיים, רגשות שאינם מווסתים ומוקדים בעייתיים אחרים.

בתהליך מתמשך סוקרת עדית עם המטופל את המציאות החדשה שמכתיבה המחלה, מאירים זוויות חיוביות ומבוצע מיקוד ברצונות ובתשוקות של החולה המתמודד.

אנו לומדים לקבל את המוות של המצב הישן ולאתר משמעות חדשה המשיבה אנרגיה שאבדה ואת הכוח לשלוט חזרה בחיים ולנהל אותם באופן שמתאים למטופל.

הטיפול מספק כלים לניהול הרגשות והמחשבות, כך שהן תהפוכנה לצלולות וחיוביות, דבר שמשפיע על העמידות והיכולת לצלוח משברים בטיפול הרפואי, להתגבר על מצבים מורכבים ולהתנהל בצורה בריאה.

במפגש מקצועי של שיח על המחלה וקשייה, אפשר לקבל תובנות ולהאיר זוויות שונות ואף לראות את הדרך והאור גם אם הוא בקצה המנהרה. לאחר מכן בסדרה של מפגשים טיפוליים של הכוונה, ליווי ותמיכה, נמצא את הכוחות להתגבר על כל מוקד קושי ונתרגל כלים יישומיים להתמודדות מיטבית עם החולי והחיים במחיצתו.